אופיר כץ

השתמש בכוחו בכנסת כדי לצמצם את הביקורת על הממשלה, והבטיח להמשיך

כץ ניהל מטעם הקואליציה את סדרי הדיון בחקיקה לביטול עילת הסבירות ביולי 2023. כיו״ר ועדת הכנסת הוביל קביעת מסגרת מיוחדת לדיון ולהצבעות, שאפשרה להביא את החוק להכרעה. תפקידו היה להפוך את התוכנית הפוליטית לחוק באמצעות הרוב הקואליציוני. דיון ועדת הכנסת, 19.7.2023 — ערוץ כנסת ↗; פרוטוקול הדיון, במראת ״כנסת פתוחה״ ↗.

החוק שלל מבתי המשפט את האפשרות לפסול החלטות של הממשלה, ראש הממשלה והשרים מחמת חוסר סבירות קיצוני. זהו שינוי במאזן הכוח: הוא הסיר מגבלה על השלטון וצמצם את יכולת האזרח לקבל סעד נגד החלטותיו, לרבות בענייני מינויים. בינואר 2024 ביטל בג״ץ את התיקון בשל פגיעתו החמורה במאפייני ישראל כמדינה דמוקרטית. פסק הדין המלא בעניין עילת הסבירות, 1.1.2024 ↗.

כץ לא הציג את המהלך כטעות שיש לתקן. באוגוסט 2026 אמר שהקואליציה הייתה עדינה מדי, והתחייב להמשיך בקדנציה הבאה בחוקים שנעצרו. הריאיון ב־ynet, אוגוסט 2026 ↗.

הוביל שינוי בחוק יסוד להגנת נתניהו; בית המשפט קבע שתחולתו המיידית הייתה אישית ופסולה

כץ היה מיוזמי חוק הנבצרות ועמד בראש הוועדה שהכינה אותו לאישור במרץ 2023. התיקון הגביל נבצרות של ראש ממשלה לאי־מסוגלות פיזית או נפשית, וקבע מנגנון מחמיר להכרזה עליה בניגוד לרצונו. בהצגת החוק כץ קשר אותו במפורש להגנה על נתניהו מפני הוצאתו לנבצרות בידי גורמים משפטיים, והציג את המהלך כהגנה על רצון הבוחר. דברי כץ בהצגת החוק, אתר הכנסת ↗; אישורו בוועדה בראשותו ↗.

בינואר 2024 קבע בג״ץ, ברוב של שישה מול חמישה, שהחלת התיקון מיד נועדה לשרת את עניינו האישי של נתניהו והייתה שימוש לרעה בסמכות המכוננת. תחולתו נדחתה לכנסת הבאה. בכך נקבע גבול לשימוש בחוקי היסוד כדי לשנות את הכללים לטובת מי שמחזיק בשלטון בזמן החקיקה. פסק הדין דחה את מועד התחולה; הוא לא ביטל את החוק כולו. פסק הדין המלא, 3.1.2024 ↗; תמצית ההכרעה והנימוקים, גלובס ↗.

העניש מתנגדים להטבות למי שאינם מתגייסים, וסייע בהדחת אדלשטיין על רקע חוק הגיוס

כץ הודיע בנובמבר 2024 על סנקציות נגד דן אילוז ויולי אדלשטיין, לאחר שהתנגדו להצעה לשמר סבסוד מעונות גם למשפחות שבהן האב חייב בגיוס ואינו משרת. הוא הודיע שאילוז יוחלף בוועדות הכלכלה והחוץ והביטחון ולא יוכל לקדם הצעות חוק פרטיות במשך חודש וחצי; על אדלשטיין הוטלה הגבלה כזאת לשלושה שבועות. כץ נימק זאת במשמעת קואליציונית. אלה צעדים שנועדו לגבות מחיר פרלמנטרי מחברי סיעתו שהתנגדו לחקיקה, בזמן מלחמה ועומס על המשרתים. החלטת כץ והנימוקים, ynet, 6.11.2024 ↗.

באוגוסט 2025 ניהל כץ את הדיון בוועדת הכנסת והצביע בעד החלפת אדלשטיין בראשות ועדת החוץ והביטחון, על רקע המחלוקת על חוק הגיוס. אדלשטיין דרש מנגנוני פיקוח וסנקציות שהמפלגות החרדיות התנגדו להם; במקומו מונה בועז ביסמוט. כץ הגן על ההחלפה בטענה שאדלשטיין לא הביא נוסח מוסכם וגרם למשבר קואליציוני. ההצבעות, דברי כץ וטיוטת אדלשטיין, ynet, 4.8.2025 ↗.

היועצת המשפטית לכנסת הזהירה באותו דיון מפגיעה בעצמאות יו״ר הוועדה ומפגם מהותי אם מחליפו התחייב מראש לנוסח מסוים. החשש הוא שוועדה שאמורה לבחון את צורכי הצבא תידרש קודם כול לספק את ההסכמה הפוליטית הנחוצה לקואליציה. עצם ההחלפה לא נפסל משפטית. האזהרה המשפטית בדיון ↗.

ביקש להקל על פסילת מועמדים ולהחליש את הפיקוח עליה; שלל את הלגיטימיות של הנציגים הערבים

כץ יזם הצעה להרחבת האפשרות לפסול מועמדים ורשימות מהתמודדות לכנסת. בנוסח שנדון בנובמבר 2024 ביקש להרחיב את עילת התמיכה במאבק מזוין גם לתמיכה במפגע בודד ולגילויי תמיכה שאינם מתמשכים. עוד הציע לבטל את הצורך באישור אוטומטי של בית המשפט העליון לפסילת מועמד יחיד, ולהשאיר לו אפשרות לערער על החלטת ועדת הבחירות. ההצעה וניתוחה בידי הייעוץ המשפטי לוועדה, 18.11.2024 ↗.

המשמעות היא הרחבת כוחו של גוף שהרכבו פוליטי לקבוע מי יוכל להתמודד נגד המפלגות המיוצגות בו. הייעוץ המשפטי הזהיר מפני שימוש יתר בפסילות ורדיפה של מועמדים, והדגיש את הפגיעה האפשרית בזכות לבחור ולהיבחר. הניתוח המשפטי, ובפרט עמ׳ 8 ↗.

באוגוסט 2026 אמר כץ שאינו מדבר עם נציגי המפלגות הערביות ואינו פונה אליהם, ותיאר את עצם נוכחותם בכנסת כ״תקלה״. אמירה כזאת שוללת את הלגיטימיות של נציגים נבחרים באופן גורף, מעבר להתנגדות לעמדה או למעשה מסוימים שלהם. דברי כץ בריאיון ל־ynet ↗.

הצביע נגד קידום חקירה ממלכתית של 7 באוקטובר ובעד חלופה במינוי פוליטי

כץ הצביע נגד קידום הצעות לחקירה ממלכתית של אירועי 7 באוקטובר, לרבות בהצבעה מ־1 ביולי 2026. בדצמבר 2025 הצביע בעד קידום הצעת הקואליציה לוועדה ״ממלכתית־לאומית״. הצבעת הכנסת מ־1.7.2026 ↗; ההצבעה מ־24.12.2025 ↗.

ההבדל נוגע לעצמאות החקירה: בוועדה ממלכתית נשיא בית המשפט העליון ממנה את החוקרים; בחלופה הקואליציונית הבחירה מופקדת בידי המערכת הפוליטית, שאחריותה לאסון עצמה טעונה בדיקה. גם בנוסח שאושר בוועדה ביוני 2026 נשמר המינוי הפוליטי, והותרה פעילות בהרכב חסר של שלושה חברים. המתווה המעודכן, הודעת הכנסת, 9.6.2026 ↗.

כץ היה יו״ר הקואליציה ב־7 באוקטובר, אך לא שר או מפקד צבאי. אחריותו האישית כאן היא במישור הפרלמנטרי: כיצד השתמש בכוחו אחרי האסון כדי לאפשר בירור עצמאי של אחריות השלטון, או לעכב אותו. ההצבעות בעד החלופה היו על קידום הצעת חוק; הן לא הקימו ועדת חקירה.