יצחק וסרלאוף

כיהן כשר הנגב והגליל בזמן שהצפון המתין יותר משבעה חודשים לתוכנית ממשלתית כוללת

וסרלאוף כיהן כשר הנגב והגליל בזמן שהמענה הממשלתי לתושבי הצפון התעכב ונשאר חלקי. הממשלה אישרה תוכנית ראשונה רק בסוף מאי 2024, ויישומה היה חלקי; בתחילת ינואר 2025 עדיין לא גובשה תוכנית רב־שנתית לשיקום ולפיתוח הצפון. התושבים סבלו מפיזור קהילות, פגיעה בהכנסות וחוסר ודאות ממושך. דוח מבקר המדינה, יוני 2025, עמ׳ 12–16 בקובץ ↗.

משרדו הקצה תקציבים נקודתיים להפגה ולציוד חירום. זה תיעוד של הקצאות, לא ממצא שהסיוע הספיק או שהשיקום הצליח. הדוח מבחין בין המענים הנקודתיים לבין המענה המערכתי החסר. וסרלאוף נושא באחריות כחבר הממשלה וכשר שפיתוח הגליל בתחום תפקידו; האחריות לניהול השיקום אינה מוטלת עליו לבדו. הקצאות המשרד והיעדר המענה הכולל, עמ׳ 40 בקובץ ↗.

גם באפריל 2026 וסרלאוף עצמו הכיר בכך שהתושבים זקוקים ליותר תמיכה ממשלתית, ופירט צרכים במיגון, הפוגה ופיצוי עסקים. באותו ריאיון הבהיר שעוצמה יהודית אינה מתכוונת להתפטר למרות התנגדותה למדיניות בלבנון. הריאיון לוואלה, 29.4.2026 ↗.

נאבק בתוכנית לצמצום פערים; ממשלתו החליטה לקצץ בתקציב הצעירים הערבים שבמשרדו

וסרלאוף ובן גביר דרשו ב־2023 לפתוח מחדש את תוכנית 550 לצמצום פערים בחברה הערבית, בטענה שהיא ממשיכה מדיניות של אפליית יהודים. באוגוסט אותה שנה פורסם שמשרדו אינו משתף פעולה עם התוכנית, שאמורה הייתה להעביר דרכו כמאה מיליון שקלים בשנה לפרויקטים כלכליים ולמרחבים ציבוריים ביישובים ערביים. לשכתו השיבה שהיא משקיעה בכלל התושבים, אך לא תאפשר לוועדות שהקימה הממשלה הקודמת לקבוע את מדיניותה. הדרישה, העיכוב ותגובת הלשכה, כלכליסט, 9.8.2023 ↗.

בדצמבר 2025 החליטה הממשלה להסיט 220 מיליון שקלים מתוכנית החומש למשטרה ולשב״כ. במסגרת המהלך נכלל קיצוץ של כ־15 מיליון שקלים בפעילות רשות הצעירים שבמשרדו עבור החברה הערבית. המשמעות היא הפחתת המענה לצעירים בתחומי השתלבות, הכוונה ומעורבות קהילתית, דווקא לצד ההצהרות על מאבק בפשיעה. ההחלטה הייתה ממשלתית, ביוזמת גולן ובן גביר; האחריות של וסרלאוף נוגעת לתוכניות שבמשרדו, ולא ליוזמה שלא תועדה כשלו. פירוט הקיצוץ, כלכליסט, 22.12.2025 ↗; חוות דעת המכון הישראלי לדמוקרטיה לוועדת הכספים, סעיף 11 ↗.

הפעיל את מנוף הפרישה מהממשלה נגד עסקת החטופים

וסרלאוף התפטר בינואר 2025 עם שרי עוצמה יהודית בשל התנגדותם לעסקת החטופים, וחזר לתפקידו ב־19 במרץ עם חידוש הלחימה בעזה. זו הייתה בחירה אישית לוותר על התפקיד כדי להתנגד להסכם לשחרור חטופים, ולשוב לממשלה עם החזרה למלחמה. הפרישה והמינוי מחדש, כיפה, 19.3.2025 ↗.

בנובמבר 2025 המשיך להצדיק את ההתנגדות לעסקאות בטענה ששחרור מחבלים מעודד חטיפות נוספות. הוא אמר שהוא שמח בשחרור החטופים, ובאותה נשימה הגן על ההצבעה נגד העסקאות שאפשרו את השחרור. הריאיון האישי, ישראל היום, 27.11.2025 ↗.

הצביע נגד ועדת חקירה ממלכתית ובעד חלופה שהפוליטיקאים מעצבים

וסרלאוף הצביע ב־24 בדצמבר 2025 בעד הצעת הקואליציה לוועדת חקירה ״ממלכתית־לאומית״ בקריאה טרומית. ב־1 ביולי 2026 הצביע נגד הצעת האופוזיציה להקמת ועדת חקירה ממלכתית, גם היא בקריאה טרומית. הבחירה במנגנון חלופי מוציאה את מינוי החוקרים מידי נשיא העליון ומכניסה אותו לזירה הפוליטית, שבה פועלים גם נציגי הממשלה שאת כישלונה צריך לחקור. ההצבעה בעד החלופה ↗; ההצבעה נגד ההצעה הממלכתית ↗; מנגנון המינוי בהצעה, הודעת ועדת החוקה ↗.

בריאיון בנובמבר 2025 תמך בחקירה אך שלל מינוי בידי יצחק עמית. כשנשאל על האחריות לפני האסון, הדגיש את אזהרות בן גביר ואמר שחרטתו היא שלא צעקו מספיק נגד הקונספציה. כך מיקד את החשבון העצמי בעוצמת המחאה בתוך הממשלה, ולא בכישלונה להגן על האזרחים. דבריו על החקירה ועל חרטתו, ישראל היום ↗. ההצבעות המתוארות כאן הן על הצעות חוק, ולא ראיה שוועדה כבר הוקמה.

ניסה לחייב אכיפה והעמדה לדין נגד מפגינים שהתנגדו למהלכי הממשלה

וסרלאוף עתר לבג״ץ בדרישה להורות על הגשת כתבי אישום והליכי אכיפה אזרחית נגד מפגינים שחסמו כבישים במחאה נגד החקיקה המשפטית. לחלופין ביקש הצהרה שמדיניות האכיפה במחאות בעבר הייתה שגויה ומחמירה. הטענה הייתה לאכיפה בררנית; העתירה ביקשה לשנות את מדיניות האכיפה כלפי המחאה נגד הממשלה שהוא חבר בה. פסק הדין בבג״ץ 5936/23, 30.5.2024, הטקסט המלא במראה ↗.

העתירה נדחתה על כל חלקיה. בפסק הדין נדחתה ההנחה שנקבעה מדיניות אכיפה חדשה לטובת אותה מחאה, והודגשה החשיבות של שיקול דעת עצמאי לרשויות האכיפה, כדי שלא ישמשו לדיכוי מחאה נגד השלטון. זה ההקשר הדמוקרטי של המהלך: כוח האכיפה מול אזרחים שמוחים נגד הממשלה, לא רק מחלוקת אישית עם היועצת המשפטית.

הגן על בן גביר והפנה את האשמה בפשיעה לשופטים וליועצת

וסרלאוף דחה באפריל 2026 את הטענה שהוא ובן גביר נכשלו מול הפשיעה. הוא שיבח את מהפכת בן גביר, האשים שופטים בשחרור פושעים וטען שהיועצת לא נתנה את הכלים הדרושים. באותו ריאיון תיאר את ההאשמות נגד נציב שב״ס קובי יעקבי כתפירת תיק, וקרא לו להישאר בתפקיד. אלו טענותיו הפוליטיות, ולא ממצאים שמוכיחים רדיפה. הריאיון לוואלה, 29.4.2026 ↗.

וסרלאוף אינו השר הממונה על המשטרה. האחריות האישית המתועדת כאן היא הגיבוי שנתן לממונה עליה והפניית האשמה למערכת המשפט במקום הכרה בכישלון ההנהגה.

השתתף במהלך בהר הבית שהממשלה עצמה הגדירה כחריגה מהסטטוס קוו

וסרלאוף עלה עם בן גביר להר הבית ב־13 באוגוסט 2024, בזמן המלחמה. במהלך הביקור תועדו תפילות והשתחוויות בניגוד להנחיות; לשכת ראש הממשלה הגדירה את האירוע כחריגה מהסטטוס קוו והבהירה שלשרים אין סמכות לקבוע מדיניות עצמאית במקום. תיעוד הביקור ותגובת הממשלה, וואלה ↗.

וסרלאוף הגן למחרת על עלייתו, אמר שעדכן מראש את לשכת נתניהו ושהביקור תואם עם אבטחת אישים. את המבקרים תיאר כמי שפוחדים מעצמם. בלינקן הזהיר שהמהלך מחריף מתיחות בזמן מאמץ להשגת הפסקת אש ושחרור חטופים. המחלוקת נגעה אפוא לשיקול דעת של שרים באתר בעל רגישות ביטחונית ומדינית, ולא רק למנהג דתי אישי. הריאיון עם וסרלאוף והתגובה האמריקנית, ערוץ 7, 14.8.2024 ↗.